top of page
  • תמונת הסופר/תדנה כהן

חמלה ורחמים - לא מה שחשבתם

שתי הגדרות מילוניות שמצאתי למושג "חמלה":

מתוך מילוג: ״רגש של צער כלפי כאב או צרה של מישהו, רחמים״

מתוך אבן שושן: ״רחמים, רגש של אהדה ורצון לעזור לזולת בצרתו״

על פי ההגדרות המילוניות, אפשר לחשוב שחמלה ורחמים הן היינו הך. אך לא כך הדבר.


הבלבול בין חמלה ורחמים מתחיל מההגדרות המילוניות, ממשיך באופן שבו אנו חושבים את המושגים האלה ביום יום, וכלה באופן שבו אנו נוהגים כלפי אחרים וחשוב יותר — כלפי עצמנו. אז מה בעצם ההבדל בין חמלה ורחמים ולמה זה חשוב?


נתחיל בזה שהמשותף לרחמים וחמלה הוא צמד האותיות ח׳ ו-מ׳. זהו. ועדיין, רבים מאיתנו מתייחסים אליהן כמילים נרדפות. האמת היא, שרחמים מנציחים את אי-השוויון, את הנחיתות או ההתנשאות, ומייצגים מרחק רגשי. חמלה לעומת זאת, פועלת בשמם של שוויון, קירבה רגשית וחתירה לפעולה.


תארו לכם שָׁכֵן, שבשעת בוקר מוקדמת בזמן שממהר לעבודה, פוגע ברכב שלפניו ברגע אחד מרגיז של היסח דעת. אם תחלפו על פניו כשאתם ממלמלים לעצמכם ״איזה מסכן״, או ״ככה להתחיל את הבוקר - איזה סיוט!״, או ״הייתי מת אם זה היה קורה לי עכשיו״, או ״בטח היה עסוק בנייד שלו, שילמד!״ — ותוך כדי כך ממשיכים לעניינכם, בחצי תחושת רווחה, כנראה שריחמתם. אבל אם חשבתם: ״כמה מעצבן שיש בקרים כאלה״, או ״הוא בטח כל כך מבואס״, או ״אני זוכר כמה קשה היה לי כשהבוקר שלי התחיל ככה לא מזמן״, או ״אעצור בצד ואשאל אם יש איך לעזור לו עכשיו״ - כנראה שחמלתם.


לא רק שהמושגים לא נרדפים הם הפוכים!


רחמים מסתכלים מגבוה, שומרים מרחק, מרוכזים בעצמם, שופטים, מבקרים ולא ממהרים להציע כרטיס יציאה מהמצב. אחרי הכל יש משהו נעים בלדעת שמצבי טוב יותר משל האחר. חמלה מסתכלת בגובה העיניים, עוטפת, מזדהה, מבינה, ומחפשת אפיק לפעולה. כל זה גם כשמדובר בעצמנו: חמלה תעזור לנו; רחמים יגרמו לנו להרגיש קטנים ואומללים.


במחקרים רבים נמצא שחמלה מקושרת לתוחלת חיים ארוכה יותר, לחץ דם מאוזן, רווחה נפשית, חוסן נפשי,ערך עצמי גבוה, אופטימיות, מערכות יחסים בריאות, רמות שחיקה נמוכות ואיכות חיים טובה יותר. המחקרים גם מראים שתרגול חמלה משנה את מבנה המוח!


זוכרים את התאונה ממקודם? אמצו גישה חומלת — היא תפעל לטובת השכן וגם לטובתכם.



Comments


bottom of page