בין השורות | ממה אנחנו באמת פוחדים?

אני אוהבת לקרוא. בשבילי קריאה היא קודם כל ניתוק של זרם המחשבות הטבעי והבלתי פוסק, ואז... התמקדות - חוויה שאין לרובנו מספיק ממנה. רובנו חיים תוך כדי ג׳ינגול של כמה משימות במקביל, בניסיון להשלים כמה שיותר מהן במינימום זמן. יעילות יעילות יעילות!

המרחק האינסופי בין קריאה ויעילות (מה הקשר?) הוא המרחק שקורא לי לקרוא. מתוך חוויית הקריאה, לא פעם, יש קטעים שנשארים איתי גם אחרי שהחזרתי אותם לספרייה. לפעמים הם מצליחים לנסח משהו שאני מכירה היטב מהחיים ולעיתים גם מחדר הטיפולים.

כך קרה לי עם ספרה של לורי גוטליב ״אולי כדאי לך לדבר עם מישהו״. גוטליב מתארת שורה ארוכה של פחדים אנושיים, חלקם מוכרים: הפחד להיכשל, להיפגע, להישאר לבד. אחרים מפתיעים יותר: הפחד להצליח, להיות מי שאנחנו באמת, להשתנות.

מה שמעניין במיוחד הוא, שלפעמים אנחנו פוחדים מדבר מסוים וגם מהיפוכו. אנחנו פוחדים מקירבה, אבל גם מבדידות. פוחדים משינוי, אבל גם מהאפשרות ששום דבר לא ישתנה, פוחדים מקנאה אבל גם מכך שיהיה לנו יותר מדי. לכאורה, היינו מצפים שאם אפשרות אחת מפחידה אותנו, האפשרות ההפוכה תעניק לנו ביטחון. אלא שהנפש האנושית מורכבת יותר.

פחד הוא רגש חיוני. הוא עוזר לנו לזהות סכנות ולהגן על עצמנו. אבל לא כל מה שמעורר בנו פחד הוא בהכרח מסוכן. לפעמים אנחנו פוחדים מהאפשרות להתקרב למשהו שאנחנו רוצים מאוד. לדוגמא, אדם שחולם על שינוי מקצועי עשוי לפחד להיכשל, אבל גם להצליח: הצלחה תביא איתה אחריות, ציפיות חדשות, שינוי באורח חיים ואולי אפילו שינוי באופן שבו הוא רואה את עצמו. כדי לא לפגוש את הפחד, הוא עשוי לדחות את ההחלטה שוב ושוב. בטווח הקצר, הדחייה מביאה לו הקלה, בטווח הארוך היא עלולה להרחיק אותו מהחיים שהוא מבקש לעצמו.

כאן נמצאת הבחנה חשובה: לא תמיד הפחד עצמו הוא מה שמגביל אותנו, אלא מה שאנחנו עושים כדי להימנע ממנו.

בגישת ACT אנחנו מדברים על היכולת לפעול בכיוון שחשוב לנו, גם בנוכחות מחשבות ורגשות לא נעימים. לא מדובר בהתעלמות מפחד. פחד מאותת לפעמים על סכנה אמיתית וחשוב להקשיב לו. אבל לפעמים, הוא פשוט מלווה אותנו כשאנחנו עומדים בפני משהו חדש, לא מוכר או משמעותי. במקרים כאלה, השאלה אינה בהכרח איך להפסיק לפחד, אלא האם אנחנו מוכנים לפנות לפחד מקום, מבלי לתת לו להחליט עבורנו, ולצידו להמשיך בכיוון שחשוב לנו.

ואולי כדאי לשאול את עצמנו מדי פעם:

ממה אני פוחד?

מה אני עושה כדי לא לפגוש את הפחד הזה?

ומה הייתי בוחר לעשות אילו לא הייתי צריך לחכות עד שהוא ייעלם?

אולי השאלה החשובה היא לא איך לחיות ללא פחד, אלא כמה מהחיים שלנו אנחנו מוכנים לתת לפחד לנהל. או, כמו שגוטליב כתבה: ״אם נחכה שלא נפחד, יש סיכוי שנבלה את שארית חיינו בחדר ההמתנה״.