תקשורת עם הילדים שלנו היא נושא מורכב וגדול. לכל ילד סגנון תקשורתי אחר, אופי ומזג משלו. נוסיף לקלחת הזאת גם הורים הנבדלים זה מזה בסגנונם ואופיים, וקיבלנו אתגר משמעותי לייצר ערוץ תקשורת פתוח, זורם, כנה ורב כיווני.
אני שומעת מהרבה הורים את התלונה שבכותרת. הורים רבים מרגישים ממודרים, או לכל הפחות ״לא בעניינים״, זה מפריע להם באופן אישי, לפעמים גם מפחיד (כי אם לא נדע איך נעזור?), ומשפיע על האווירה המשפחתית כולה.
תקשורת טובה בין הורים לילדים היא ערך מקודש. מתוקף היותו ערך, הוא מצריך עבודה תמידית ויומיומית, שלעולם לא נגמרת (בניגוד למושג מטרה שברגע שמשיגים אותה, מסמנים וי וזהו). מערכות יחסים המאופיינות בתקשורת פתוחה וטובה, מספקות תחושת מוגנות וביטחון, ופותחת את השער לחשיבה משותפת, מציאת פתרונות יעילים, עידוד ותמיכה, הקלה רגשית, תחושת שייכות ועוד.
אז מה הבעיה? הורים רבים מבלבלים בין תקשורת שמטרתה הקשר עצמו, לבין תקשורת שמטרתה השגת מידע מודיעיני, או במילה המוכרת יותר שליטה.
כשאנחנו מתקשרים מתוך הקשר עצמו, אנחנו באים גמישים יותר, פתוחים יותר וספונטניים יותר. אם הילד שלנו יענה בחוסר חשק, או במילת הקסם ״כייף״, נמצא דרך אחרת ״להיות בקשר״, גם אם דרך חיבוק, בדיחת קרש, או רק להתיישב לידו ולצפות יחד במה שנמצא כרגע על המסך.
כשמה שעומד לנגד עינינו הוא השגת שליטה, נבוא נוקשים וחדורי מטרה, השאלות הרבה פעמים יהפכו לתחקיר, ולא פעם נסיים בתחושה של מאבק כוחות ותסכול. תקשורת פתוחה ויעילה רק תלך ותתרחק מאיתנו. אף אחד לא אוהב להיות מתושאל ומתוחקר. אז הפסדנו 3 פעמים - הזדמנות לחזק את הקשר, ביסוס של תקשורת מיטבית וגם את המידע שביקשנו.
אז לפני שאתם שואלים ומתעניינים, תשאלו את עצמכם מה המטרה? להשיג מידע ספציפי כאן ועכשיו, או להשקיע לטווח הארוך בתקשורת טובה ופתוחה שתשיג לכם קשר עמוק ובטוח, וכבונוס גם את המידע שרציתם. הילדים יגיעו לשתף אתכם לפני שתספיקו לשאול.