מגירה היא דימוי שאני מרבה להשתמש בו בטיפול עם ילדים. בעיקר ב״מגירת הנורא מכל״. ילדים מרבים להכניס ל״למגירת הנורא מכל״ אירועים כמו - בלבול אפשרי ביום של התחפושות, ציון נמוך/נכשל במבחן, נפילה מביכה ממתקן בגן השעשועים, או מריבה עם חבר.
השימוש התכוף במגירה הזאת, מוביל לא פעם להתנהגות הימנעותית - פשוט לא אתחפש! לא אגש למבחן, לא אעלה על המתקן בגן השעשועים ואנסה בכל מחיר לא להיקלע לעימות עם החבר. הימנעויות מצמצמות את חיינו וגורמות לנו בדרך כלל להפסיד חלקים משמעותיים מהעולם. יש להן גם אופי ״מתפשט״, כמו מים... הן נוטות להתרחב לעוד ועוד אזורים.
מה יקרה אם במקום להכניס אירועים כאלה ל״מגירת הנורא מכל״, נלמד את הילדים להשתמש ב״מגירת הלא נעים״? או ״מגירת העדיף שלא״? מצבים לא נעימים או מצבים שהייתי מעדיפה שלא יקרו, הם מצבים נסבלים! אם ילד מבין ומאמין שהוא יכול לסבול ולשרוד מצב לא נעים, ״מגירת הנורא מכל״ מאבדת מהרלוונטיות שלה וכך גם ההתנהגויות ההימנעותיות. אם אפשר לסבול, אין באמת מה להימנע.
סדרו את המגירות שלכם!